בלתי יאומן

כמה שעות הושקעו על מנת להציג דקה ושבע שניות של הצגה יוצאת דופן?



http://www.youtube.com/watch?v=7GA3ySz4el4

מאחורי הקלעים של החדשות: יום העבודה של יואב אבן

יואב אבן בחברת החדשות מ-1999. את דרכו החל כתחקירן בתכנית "חמש עם גדי סוקניק". בהמשך מונה לכתב כללי ומשנת 2005 משמש ככתב הבריאות של חדשות 2. מדווח על פצועים במלחמות, פיגועים, תאונות ותקריות אלימות. אבן חשף כי גם ב-2006 הושלכו תרומות הדם של האתיופים לפח ויודע הכל על שפעת החזירים. הצצה אל יום העבודה שלו



http://www.youtube.com/watch?v=YDtoC5N8UhA

מדהים מה שאפשר לעשות עם כדור

http://www.youtube.com/watch?v=2KRDLse2S34

כיבוד הורים

כיבוד הורים הוא אחד הציוויים הקשים ביותר בתורה. האם באמת יש לציית לכל מה שהם אומרים? מה קורה כאשר חולקים עליהם?


מאת לורי פלטניק


אנו טועים לחשוב שהורינו חייבים לנו משהו. אנו סבורים שעליהם להאכיל ולהלביש אותנו, לשלם עבורינו את שכר הלימוד ולממן את החתונה שלנו. אחרי הכל, לא ביקשנו מהם להיוולד, נכון? טעות. הורינו אינם חייבים לנו כלום. אנחנו אלה שחייבים להם. הרי הם העניקו לנו את החיים.

עלינו להכיר תודה על מתנת החיים הזו, והיא אמורה לגרום לנו לרצות להחזיר טובה להורינו.

אין הכרח שהכרת הטובה תהיה חומרית. בתלמוד כתוב שגם אם נגיש להורינו סעודת-מלכים, לא בהכרח קיימנו בזאת את מצוות כיבוד ההורים. בהמשך כתוב שלעיתים גם הגשת "דייסת שעורה" תיחשב כקיום המצווה בהידור רב.

ההבדל הוא בגישה שלנו. אין שום תועלת במתנות חומריות, אם הן ניתנות ללא סבר פנים יפות, וללא הכרת התודה עבור כל מה שקיבלנו מהורינו.

הכרת תודה ללא האשמה

אך מה לגבי כל הטעויות שהם עשו? מה אם הורי היו בקורתיים מדי או נגטיביים? מדוע עדיין חובה עלי להכיר להם תודה?

דמיין שביום ההולדת ה-20 שלך, הוריך מפתיעים אותך וקונים לך מכונית חדשה לגמרי! אתה יוצא החוצה בריצה, אך עוצר מייד כשאתה רואה את הרכב. אין לו גלגלים! אתה רותח מכעס, ומבלה את הימים הבאים בבית, כשאתה מחמיץ פנים לכולם. איזו תועלת יש במכונית ללא גלגלים?

האם יכולה להיות תגובה הולמת יותר?

כן! צא החוצה, תעבוד, תרוויח קצת כסף, וקנה לעצמך גלגלים!

אנו נוטים למהר ולהאשים את הורינו על בעיות וחסכים שחווינו בחיינו. אך אנו בעצם מתנהגים כמו האדם שקיבל מכונית ללא גלגלים. האם הורינו עשו טעויות כשגידלו אותנו? בוודאי שכן! כל אדם טועה.

האתגר שלנו הוא לקבל את מה שנתנו לנו ההורים, ולהפיק מכך את המירב.

האתגר שלנו הוא לקבל את מה שנתנו לנו ההורים, את הטוב ואת הרע, ולנסות להפיק את המירב ממה שיש בידינו.

הטעויות שלהם אינן פוטרות אותנו מלהעניק להם יחס של כבוד. נדגיש זאת שוב, הם העניקו לנו את החיים.

אפילו אם אנחנו חולקים עליהם, עלינו להיזהר בכך. אסור לנו לתקן, להאשים או לסתור את דבריהם. עלינו להימנע מלדבר אליהם בקשיחות. אם הם אומרים דבר שגוי, במקום לומר: "אבא, אתה טועה", עלינו להיות עדינים יותר ולומר: "אבא, נראה לי ש...". הכוונה והגישה שלנו הן שעושות את כל ההבדל.

התמונה הרחבה יותר

כאשר אנו מקיימים את מצוות כיבוד ההורים, אנו למדים דבר חשוב ביותר. על ידי הכרת התודה כלפי הורינו, אנו לומדים כיצד להכיר תודה לאלוקים.

עשרת הדיברות שקיבל משה רבינו בהר סיני, חקוקות על לוחות הברית בשני טורים. בלוח הימני כתובות חמש המצוות שבין אדם לאלוקים (לדוגמא: "לא תעשה לך פסל"), ועל הלוח השמאלי כתובות חמש המצוות שבין אדם לחבירו (לדוגמא: "לא תרצח"). למרות זאת, מצוות כיבוד ההורים נמצאת בצד ימין, יחד עם המצוות שבין אדם לאלוקיו.

קיים קשר רב בין מערכת היחסים של הורים עם ילדיהם, לבין מערכת היחסים שלנו עם קב"ה.

אנו למדים מכך, שיש קשר רב בין מערכת היחסים של הורים עם ילדיהם, לבין מערכת היחסים שלנו עם בורא העולם. הבאת ילדים לעולם מלמדת אותנו על טוב-לב, משום שאנו נותנים להם באופן תמידי ובלתי אנוכי. אנו למדים גם על מידת הרחמים, משום שאנו סולחים להם גם כשהם עושים את השגיאות החמורות ביותר (ואפילו כשהוזהרו על כך מראש). אנו אוהבים אותם יותר מאשר את החיים עצמם.

הבורא נותן לנו באופן בלתי פוסק – כל פרח, כל טיפת גשם, כל נשימה, הכל מגיע ממנו. הוא סולח לנו גם כאשר אנחנו עושים טעויות חמורות (אפילו כאשר הוזהרנו על כך מראש). הוא אוהב אותנו יותר משהורינו אוהבים אותנו, ויותר משנאהב אנחנו את ילדינו. ההתמסרות הטוטאלית אותה אנו מקבלים מהורינו ומעבירים לילדינו, נותנת רק שמץ של מושג לגבי אהבתו של אלוקים אלינו.

ללמד ילדים כיצד לכבד

לכן עלינו ללמד את ילדינו כיצד לכבד אותנו. לא למענינו, כי אם למענם. זוהי הדרך היחידה בה יצליחו לפתח מערכת יחסים חשובה כל כך עם הבורא, מערכת יחסים אשר תלווה אותם בכל תהפוכות החיים.

הרמב"ם אומר שמצוות כיבוד ההורים נמשכת גם לאחר מותם. הכבוד כלפיהם צריך להמשיך ולהתבטא בתפילות, במחשבות, במילים ובלימודים שלנו.

מצווה זו נמשכת כל החיים, ואפילו לאחר סוף החיים. עלינו לשאוף כמיטב יכולתינו למלא אותה כראוי, ושכרה יהיה משמעותי מכאן ועד עולם.

קורס מזורז בכיבוד הורים

הדברים עובדו מספרו של הרב זליג פליסקין - "אהוב את רעך".

הסקירה הקצרה שלהלן מביאה את היסודות של כיבוד הורים. הכללים הפשוטים הללו עשויים להשפיע באופן משמעותי מאד על מערכת היחסים שלך עם הוריך.

1. התייחס להוריך כאילו היו אנשים מכובדים מאד, גם אם אינם כאלה.


2. דבר אל הוריך בטון רך ונעים. התלמוד (מסכת בבא מציעא, דף נ"ח ע"ב) מלמד אותנו שהונאת דברים חמורה מהונאת ממון. כלומר, לצער מישהו בעזרת מילים, חמור יותר מאשר לצער אותו מבחינה כלכלית. חמור יותר לשלול ממישהו את השמחה והכבוד שלו, מאשר את כספו. לעולם לא היינו מרמים את אמא שלנו, אך לעיתים קרובות מדי יוצאות לנו מילים קשות בשעת הדיבור.


3. כבד את הוריך בכך שתקרא להם תמיד "אמא" או "אבא". לא מכובד לקרוא להם בשמותיהם הפרטיים, כפי שלא מכובד להפריע להם בשעת השינה, לשבת במקומם הקבוע – בבית, בבית הכנסת, או בכל מקום ציבורי אחר.


4. הגש להוריך אוכל ומשקה בהבעת פנים נעימה. קבל את פניהם כאשר הם נכנסים הביתה, ולווה אותם לדלת כשהם בדרכם לצאת.

אינך מצופה לכבד את התנהגות הוריך אם היא מתעללת או משפילה. בנושא זה ההתייחסות היא ברורה, אסור להורים להתנהג באכזריות לילדיהם, או לייסר אותם שלא לצורך.

אינך מצופה לכבד את התנהגות הוריך כאשר היא מתעללת או משפילה.

יותר מכך, אסור להורים ללחוץ יותר מדי על ילדיהם, ולהיות עסוקים מדי בכבוד המגיע להם. ההנחיה הזו עבור ההורים מתייחסת לכל סוגי הלחצים, כולל אלה הפסיכולוגיים, משום שלעיתים קרובות עלול להיווצר נטל עצום של לחצים ומתחים שמעמיסים ההורים על ילדיהם.

בכדי שמערכת היחסים בין ההורים לילדים תהיה תקינה, על ההורים לגלות הבנה, כבוד וסבלנות כלפי ילדיהם. כל ילד זקוק שהוריו יאהבו אותו, והכי חשוב, שיקבלו אותו כפי שהוא.

עובד מספרה של לורי פלטניק "Remember My Soul".


מקור: aish.co.il

קטע מדהים אופנועים

http://www.youtube.com/watch?v=LETFZzw0gkU

חומר אפל ואנרגיה אפלה - המרכיבים המוזרים של היקום

פרופ' יורם קירש, האוניברסיטה הפתוחה אסטרונומיה וחקר החלל 01.04.09



http://www.youtube.com/watch?v=FtY2KnWMj54

"הצופן"

שימו לב איך כל אותיות האלף בית` צפונות ונסתרות בתוך המגן דוד המפורסם שכולנו מכירים



למי שיגיד שאפשר לשים שם גם אותיות בשפה אחרת , שינסה....



מתוך סיפרו של זמיר כהן "הצופן"

http://www.hidabroot.org/ShopDetail.asp?TextID=137

מאוחר מכדי לשלוח

מכתב לסבתא שלי


מאת נכדה


סבתא יקרה,

כמעט חודש חלף מאז שנפטרת. אני כל הזמן משחזרת לעצמי את יום הניתוח שלך. ציפינו שתתאוששי, הלב שלך היה חזק, כמו חדש. אבל לא זה מה שנגזר בשמים, סבתא. חשבנו שיהיה לנו עוד הרבה זמן להיות איתך. חשבנו שיהיו לנו המון הזדמנויות לכל הביקורים, לכל הטיולים, לכל החיבוקים ולכל הנשיקות שהתכוונו להרעיף עלייך בעתיד. אנחנו מצטערים סבתא:

* אני חושבת עליך כל יום. הלוואי שהייתי חושבת עליך קודם.
* קניתי לך כרטיס ברכה מקסים ליום הולדתך ה-77, שאמור לחול בחודש הבא. עכשיו אני לא יכולה לשלוח לך אותו. הוא מונח במגרה שלי. הלוואי שלא הייתי מחכה עד לאירוע כדי לשלוח לך כרטיס מיוחד.
* הלוואי שהייתי מקדישה יותר זמן לשמוע על מה שעברת במחנות הריכוז. אני יודעת שלא אהבת לדבר על זה. ובכל זאת, למרות זאת, את הסכמת שיראיינו אותך לקרן השואה כדי שעדותך תישמר לנצח. היית כל כך אמיצה, סבתא. אני לא חושבת שהבנתי מה זה דרש ממך.
* הלוואי שהיינו משלימות את ספר הזיכרונות שקניתי לך. כל כך שמחת לקבל אותו. תודה לא-ל, הספקנו לתעד את עץ המשפחה שלך. כתבנו את שם בית הספר בו למדת והחברים איתם שיחקת לפני שהנאצים גרשו את משפחתך. כתבנו על ההיכרות שלך עם סבא. אבל לא הספקנו להגיע לפרטים על חייך אחר כך. חשבתי שיש לי יותר זמן. עכשיו לעולם לא אדע.
* לא ביקרתי אותך מספיק אחרי שהתחתנתי. אני יודעת שהבנת שאני עסוקה עם החיים החדשים שלי, ואז יותר מידי עסוקה עם התינוק החדש. הייתי צריכה לפנות יותר זמן בשבילך. את תמיד היית שם בשבילי, סבתא. וגם אני הייתי צריכה להיות שם בשבילך.
* כשביקרתי אותך והתינוק בכה הרבה, יצאתי מוקדם יותר ממה שתכננתי. הייתי צריכה להישאר יותר כשביקרתי אצלך. תמיד כל כך שמחת לראות אותי. מצטערת סבתא.
* הלוואי שהייתי מציעה לצאת לקניות בשבילך ולעזור לך יותר. וכשהצעתי ואת התנגדת כי לא רצית להטריח אותי, הלוואי שהייתי מתעקשת יותר.
* לקראת הסוף, היית מדברת הרבה על הכאבים השונים שלך. חשבתי שלא טוב לך להתמקד בהם כל כך הרבה, אז לפעמים הייתי משנה את הנושא. הייתי צריכה להיות יותר סבלנית, יותר מבינה. לא הבנתי כמה את חולה, סבתא.
* הלוואי שהייתי מודה לך על כל כך הרבה דברים, סבתא. על כל הארוחות הנהדרות שהכנת כשנשארתי אצלך, ועל שטיפלת בי כמו בנסיכה. על שכל כך התעניינת בכל אספקט של חיי ושל חיי חברותיי. על שהערת לי בדרכך הכנה והפשוטה, כשלא הייתי בסדר. ומעל לכל, על שגרמת לי להרגיש כל כך אהובה ומיוחדת, אפילו שלא עשיתי שום דבר מיוחד.
* בלילה שלפני הניתוח, כשאמרתי להתראות, הלוואי שהייתי מחבקת אותך חזק יותר. הלוואי שהייתי מנשקת אותך יותר. הלוואי שהייתי אומרת לך שאת הסבתא הנפלאה ביותר, שיש לי כזה מזל שאני הנכדה שלך. הלוואי שהייתי אומרת שלום כאילו זאת הפעם האחרונה שאני רואה אותך. לא ידעתי, סבתא. מצטערת. בבקשה סלחי לי.

אני לא יכולה לשנות את מה שכבר היה. אני לא יכולה להחזיר את הזמן לאחור, סבתא. אבל אני יכולה לעשות מה שאני יכולה. לרגשות האשמה היהודיים יצא כבר שם בעולם, אבל שתינו יודעות שלא זאת הדרך היהודית. הדרך היהודית היא להתחרט באמת על מעשינו, ואז לעשות עם זה משהו מעשי. זה מה שאני מנסה לעשות כשאני כותבת את המכתב הזה, סבתא. אולי אוכל לפחות למנוע מאחרים להרגיש את מה שאני מרגישה כעת.

לעולם לא אשכח אותך, סבתא. תמיד אספר לילדיי עליך. אספר להם על תכונותייך המיוחדות, על חוסר האנוכיות ועל הנתינה שלך. אספר להם על אמונתך הבלתי ניתנת לערעור, למרות כל הקשיים והסבל שעברת. אנסה ללכת בדרכיך, סבתא, כדי שתוכלי לחיות דרך נכדייך ונינייך, לנצח.

אוהבת תמיד,

נכדתך.

לעילוי נשמת סבתי ע"ה.

מקור: aish.co.il

איפה הרומנטיקה של פעם

ד"ר דוד לוין, ביה"ס לתקשורת - המסלול האקדמי של המכללה למנהל והאוניברסיטה הפתוחה
האם אבדה הרומנטיקה? זוגיות בעידן הדיגיטאלי



http://www.youtube.com/watch?v=MEiVonJmciM