שלום שלווה: אפריל 2008
Custom Search

לחץ על הכפתור למטה כדי לצפות בדף זה בשפתך

banderitas traducción

ברוכים הבאים

חלק קטן בליבי, אך גדול באהבה פועם בעברית. משום כך, בכוונתי לברך אתכם ולהקדיש לכם את הפינה הזאת, בה הנני מתכוון לתרגם לעברית, להביא כתבות מעניינות ולפרסם חלק יקר מכתבי יד שלי.

כתובת דואר האלקטרוני של המחבר:

rudyspillman@gmail.com


התנצלות

בכוונתי להתנצל בפני הקוראים, במידה ויימצאו שגיאות
טקסט בבלוג כי עברית היא לא שפת האם שלי.

ניתן לראות את הבלוג בעיצוב מיוחד לטלפונים סלולרים.

בלוגרול בשפה ספרדית






יום רביעי, 30 באפריל 2008

יום הזכרון לשואה ולגבורה

vela vivavela viva











תעריך את עצמך! אתה הכי חשוב שבעולם!

טבעת הזהב (סיפור קצר)

תלמיד פעם ניגש למורה בעניין סוגייה.

-אני בא אליך מפני שאינני מצליח

להתמודד לבד עם הבעיה שלי, אומרים

כולם שאני חסר תועלת, שאין לי תכלית

ושאני רק בור וטיפש.


איך אוכל להשתנות, להשתפר?

מה עלי לעשות כדי לזכות להערכה?


המורה, בלי להסתכל עליו, ענה לו:

אני מתנצל בני, אני כרגע עסוק מאוד בבעיה

משלי, אחרי זה אולי...

לאחר שניה של שקט אמר:

אם תעזור לי לפתור את הבעיה שלי

במהירות, אולי אוכל לעזור לך להתמודד עם שלך.

-בוודאי אדוני, השיב הילד.

אך הרגיש מיד חסר ערך

המורה הסיר טבעת מאצבעו ואמר:

קח את סוסך, רכוב עד השוק. תמכור עבורי

את הטבעת כיוון שאני חייב כסף.

כמובן נסה לקבל את המחיר המירבי, ובשום

אופן אל תמכור אותה בפחות ממטבע זהב אחד.

לך וחזור עם הכסף כמה שיותר מהר.

הילד לקח את הטבעת ויצא.

כשהגיע לשוק, החל להציע אותה לסוחרים.

הם מאוד הסתקרנו ורק חיכו לדעת כמה

הילד מבקש עבורה.

כשדיבר הילד על טבעת זהב, רבים התפרצו

מצחוק, אחרים פשוט הלכו בלי להתייחס.


רק איש זקן אחד, הועיל בטובו להסביר

לילד האומלל שמטבע זהב הוא יקר מדי עבור טבעת.

מתוך רצון טוב, ניסו חלק להציע מטבע

ארד, ואפילו מטבע כסף.

הילד לא התפשר, ועקב אחר הוראותו של

המורה לא להסכים לשום דבר מתחת למטבע זהב.


אחרי שניסה למכור את התכשיט לכל

העוברים בשוק, ומושפל מכשלונו, עלה על

הסוס הילד ושב אל המורה.


לו היה בבעלותו מטבע זהב היה קונה הילד

בעצמו את הטבעת, כדי להתפנות אל בעייתו.

הגיע אל המורה והתנצל:

אדוני, אני מצטער, כשלתי במשימה שנתת לי.


יכולתי להשיג שנים או שלושה מטבעות

כסף, אבל חוששני שאי אפשר להטעות אף

אחד באשר לערך של טבעת זו.

חשובים הם דבריך בני, השיב מיד המורה בחיוך.

ראשית, עלינו להכיר את הערך האמיתי של הטבעת הזו.

עלה שוב על סוסך ורכוב אל הצורף.

מי יותר ממנו יידע את ערכה האמיתי?

ולא משנה כמה יציע לך, אל תמכור אותה.

חזור אליי עם הטבעת שלי.

הילד נכנס אל הצורף והושיט אליו את ידו שיבחן אותה.

הצורף התבונן בה בזכוכית מגדלת, שקל אותה, ואמר:

אמור למורה שלך, שאם רוצה למכור היום,

לא אוכל לתת לו יותר מ58 מטבעות זהב.

-58 מטבעות זהב?! אמר הילד בהתלהבות.

-כן, השיב הצורף, ואני מאמין שבעוד כמה

זמן אוכל להציע לו 70, אבל אם מדובר בעניין דחוף אז...

הילד רץ בהתלהבות אל המורה כדי לספר לו.

-שב, אמר המורה, ולאחר שהאזין לסיפורו של הילד, ענה:

אתה כמו טבעת הזהב הזו, אוצר בעל ערך יקר ויחיד במינו.

אבל רק מומחה מסוגל להבחין בזאת.

חשבת שכל בנאדם יכול היה לנחש את ערכה האמיתי?

תוך כדי דיבור החזיר את הטבעת אל אצבעו

כולנו בעצם דומים לטבעת.

יקרי ערך ויחידים במינם.

וכולנו הולכים אל השוק בתקווה

שאנשים חסרי ניסיון יבחינו בזאת.

חזק את ערכך!


יום שלישי, 29 באפריל 2008

הרמת פקק באמצעות כוח המחשבה

לא תמיד מה שנכנס דרך חושינו הוא מה שאנו חושבים. "הטריקים" האלו הם כלי יעיל לשימוש ע"י הקוסמים. אני רואה את כל זה מפרספקטיבה אחרת: "זה עוזר בחיים, ביחס לכל נושא, לחשוב פעמיים לפני שאנו קופצים למסקנות כשאנו מתרשמים ממצב כלשהו, במיוחד בקשר ליחסים בין אנשים".

להלן, סרטון כאשר בו המרצה מנסה להסביר כיצד אפשר להרים פקק באמצעות כוח המחשבה. לאחר שהוא הוכיח זאת הוא מציג את "הטריק" ורק אז אנו שמים לב ששום דבר לא היה כפי שהתרשמנו.




יום שני, 28 באפריל 2008

כמה קשה להיות מאושר

מאז ומתמיד יש ויכוחים על נושא "אושר". מה זה? כיצד זה מתבטא? איך למנוע שברגע הוא ייעלם לנו כאשר סוף סוף אנו חושבים שהצלחנו להשיג אותו?
אנו מתבלבלים בין אושר לבין שמחה, בין אושר לבין אופוריה או מצב רוח טוב אחר. זה לא זה. האושר נמצא בתוכנו ורק במקום הזה נצליח להשיג אותו כאשר נוכל להכיר את עצמנו כמחוברים לכוחות היקום.
המדיטציה הוא כלי מצויין לתרגל ולהתרגל לחיות תמיד בהווה, כדבר יחיד שקיים.
כל המטרות שלנו אשר אנו חושבים שיביאו לנו אושר הן לא מטרות כשלעצמן, הן רק אמצעים. עקב זה, תמיד כאשר מצליחים להשיג אותן, האושר נעלם. אושר טהור ואמיתי הוא חוויה פנימית שלא דורשת שמחה ולא עצב, אלא יציבות במצב רוח. ואז, האדם מרגיש טוב ומאושר ללא כל סיבה חיצונית, כאשר הוא מבין שמרגע לרגע, הכל מתרחש ביקום כראוי.
להלן, וידאו קליפ שמשדר חלק קטן מתוכנית טלוויזיה בערוץ החיים הטובים, במאי 2006 וכאשר בה גיא זוארץ מראיין את שירלי נס-ברלין על אושר כדרך חיים.

יום חמישי, 17 באפריל 2008

מניעת ההתעטשות הראשונה

כולנו יודעים, או לפחות חושבים, שמרכיביו של מזון מסויים מונעים מחלות וכך אנו נמנעים מלקיחת תרופות. כגון, הלימון או התפוז, כאשר מכילים כמות מסויימת של ויטמין C , נאמר לנו שהם חוסכים ימים ארוכים של שפעת והתצטננות. הקטע הוא, איזו דרך מוצאים לנכון כדי להודיע לנו על כך.

להלן, דרך מקורית וסימפטית לעשות זאת.

יום רביעי, 16 באפריל 2008

רבינדרנת טאגור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבינדרנת טאגור
רבינדרנת טאגור

רבינדרנת טאגור (7 במאי 1861 - 7 באוגוסט 1941), משורר בנגלי, פילוסוף, ופטריוט הודי. הוא זכה בפרס נובל לספרות ב-1913 ובכך היה לאסיאתי הראשון שזכה בפרס נובל. טאגור תמך בציונות באופן גלוי, ואף קיים על שמו רחוב בתל אביב.

פרטים ביוגרפיים

טאגור נולד בכלכותה, בן הזקונים במשפחה משכילה ואמידה. טאגור היה ברהמין, הקסטה הגבוהה ביותר במדרג ההודי. אביו היה הפילוסוף והמנהיג הדתי דבנדרנת טאגור. טאגור התחנך בבית, ובגיל 17 נשלח ללימודים באנגליה, אותם לא סיים. בשלב מאוחר יותר של חייו עסק טאגור, פרט לעיסוקיו הספרותיים המגוונים, בניהול הנכסים המשפחתיים שהוריש לו אביו.

משתורגמו יצירותיו לאנגלית, הפך טאגור לפופולרי מאוד, והירבה לטייל בעולם במסגרת ביקורים בכנסים בהם נשא הרצאות, ובביקורי ידידות. טאגור הפך לדובר לא רשמי ומייצג של המזרח. מסעותיו העולמיים חידדו את הבנתו של טאגור לגבי סוגיות לאומיות ואזרחיות. השקפותיו החינוכיות הובילו אותו להקמת בית ספר, שנקרא ברהמהצ'רישרם (משמעות השם היא "מרכז הברהמהצ'ריה") במערב בנגל, בשטח שאביו הוריש לו מאחוזתו. ב-1901, הפך בית הספר לאוניברסיטת וישווה בהרטי. אוניברסיטה זו היא האוניברסיטה המרכזית של הודו מ-1951.

טאגור היה לפרקים גם חבר בתנועה הלאומית ההודית, וגאנדי היה חבר קרוב שלו. הוא תמך בתנועת העצמאות ההודית, ואף כתב על כך. ב-1915, קיבל טאגור תואר אבירות מהממלכה הבריטית, אך הוא ויתר עליו לאחר שנים אחדות כמחאה על הטבח באמריצר. באירוע זה פתחו חיילים בריטים ללא אזהרה באש על הפגנה של המון הודי בחצר סגורה, והרגו כ-500 גברים, נשים וילדים חפים מפשע.

טאגור נפטר ב-7 באוגוסט 1941.

יצירתו הספרותית

"ההרים הם שאיפתה הנואשת של האדמה להגיע אל אשר לא יוגע"

למרות שטאגור ידוע בעיקר כמשורר, הוא כתב גם נובלות, מאמרים, סיפורים קצרים, יומני מסע, ודרמה. הוא כתב למעלה מ-2,000 שירים, הנחשבים כנכס צאן ברזל בכל תת היבשת ההודית ובעולם כולו.

יצירתו של טאגור עוסקת בנושאים חברתיים, פוליטיים וחינוכיים, וחזונו על האחווה הכלל עולמית בין בני האדם. שירתו, לבד מעומקה הרוחני והרגשי, מבטאת לרוב את החגיגה של החיים והטבע. טאגור תופס את רבגוניותם של החיים כמקור בלתי נדלה של עונג כשלעצמו. האהבה היא מוטיב חוזר ביצירתו, והוא עסק לעתים קרובות גם בפטריוטיזם. טאגור היה רגיש מאוד לאירועים העולמיים שהתרחשו בזמנו, וכתב על כאבו ויאושו מהמלחמה.

שיריו נבחרו כהמנונים הלאומיים של הודו ובנגלדש. ב1913, הוא זכה בפרס נובל לספרות, על תרגומיו מאנגלית ועל יצירתו גיטאנג'לי - אוסף שירים (1910). כך הפך טאגור לאסיאתי הראשון שזכה בפרס נובל.

גם היום מהווה טאגור מקור השראה ליותר מ-200 מיליון אנשים במערב בנגל הודו ובנגלדש, ולאנשים בעולם כולו.

תרגומים לעברית

רבות מיצירותיו תורגמו לעברית. כל התרגומים נעשו מאנגלית, כשברוב המקרים התרגום משפת המקור הבנגלית לאנגלית נעשה על ידי רבינדרנת טאגור עצמו.
בין התרגומים שיצאו לאור בעברית:

  • אספי פרי, תרגום: דוד פרישמן, הוצאת שטיבל, תרפ"ב, 1922
  • בינת האינסוף, תרגום: יחיאל כרמון, הוצאת גל, תשנ"ה, 1995
  • הבית והעולם, תרגום: פסח גינצבורג, הוצאת מצפה, תר"צ, 1930
  • בסוד נשים, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשכ"ח, 1968
  • בשורת אביב, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשל"ג, 1973
  • גחליליות, תרגום ראשון: ראובן גרוסמן, הוצאת מסדה, תשי"ג, 1953 ; תרגום שני: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשכ"ט, 1969
  • הגנן, תרגום: דוד פרישמן, הוצאת מודן, תשמ"ה, 1985
  • היא : סודות מאחורי הסארי, תרגום: דפנה לוי, הוצאת סער, תשס"ו, 2005
  • הרדופים אדומים, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשל"ז, 1977
  • חיטרא: משחק במחלקה אחת, תרגום: דוד פרישמן, הוצאת שטיבל, תרפ"ב, 1922
  • החיים והמתים וסיפורים אחרים, תרגום: ליאורה כרמלי, הוצאת אסטרולוג, תשס"ב, 2002
  • הירח העולה, תרגום: דוד פרישמן, הוצאת שטיבל, תרפ"ב, 1922
  • כניסה אסורה וסיפורים אחרים, תרגום: ליאורה כרמלי, הוצאת אסטרולוג, תשס"ב, 2002
  • הלאומיות, תרגום: י. עדלמי, הוצאת טרקלין, תרפ"ג, 1923
  • לאור השקיעה, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשכ"ט, 1969
  • מתת אוהב, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשכ"ז, 1967
  • סיפור בארבעה פרקים, תרגום: נפתלי גולן, הוצאת מסדה, תשכ"ח, 1968
  • הספינה הטרופה, תרגום : אוריאל הלפרין, הוצאת מצפה, תרצ"א, 1930
  • עלי ארח, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשי"ז, 1957
  • צפרי נוד, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשי"ז, 1957
  • שימיני כחותם, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תש"ם, 1980


הקודם:
גרהרט האופטמן
פרס נובל לספרות
1913
הבא:
רומן רולאן (1915)


הזמנה

לחץ על התמונה כדי להגדיל אותה

הפרח הראשון שפרח בכדור הארץ היתה הזמנה לשיר שעוד לא נולד.

-רבינדרנת טאגור-

יום שלישי, 15 באפריל 2008

אדגר אלן פו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תמונת אדגר אלן פו שצולמה בטכניקת דאגרוטיפ בשנת 1848, שנה לפני מותו
תמונת אדגר אלן פו שצולמה בטכניקת דאגרוטיפ בשנת 1848, שנה לפני מותו

אדגר אלן פואנגלית: Edgar Allan Poe) ‏ (19 בינואר 1809 - 7 באוקטובר 1849) היה משורר וסופר אמריקני. אבי סיפור האימה, סיפורת המתח והספרות הבלשית.



ילדותו

אדגר אלן פו נולד ב-19 בינואר 1809 בעיר בוסטון, לדייוויד ואליזבת פו, זוג הורים שחקנים. אביו היה בן למשפחה מכובדת מן הדרום, אך שיכור מועד שהתפרנס כשחקן נודד, ואמו הייתה בת למשפחת שחקנים ממוצא אנגלי. בהיות פו בן שנה נטש אביו את משפחתו וכעבור 15 חודשים נפטר משחפת. שנה אחרי כן התייתם פו גם מאמו, לאחר שמתה אף היא משחפת ב-8 בדצמבר 1811. פרנסיס אלן, שהייתה מיודדת עם אליזבת' פו, ובעלה ג'ון, סוחר טבק אמיד מריצ'מונד, החליטו לגדל את אדגר פו משום שהיו חשוכי ילדים, אם כי לא אימצו אותו לבן לפי הדין. נראה שיראת הבריות שפקדה את פו מאוחר יותר בחייו צמחה מיחסו המשפיל של אביו המאמץ אליו כשהיה בגיל רך. יחד עמם עזב לאנגליה בשנת 1815 כדי לקדם את עסקיו של אלן. הוא נשלח על ידי אביו המאמץ ללמוד בסקוטלנד, אך הוחזר משם ללונדון על ידי אמו המאמצת כדי שילמד בקרבתה, בבית הספר המקומי בסטוק ניוינגטון.

הסתבכותו בלימודים

בשנת 1820 שבו לריצ'מונד, וירג'יניה, לאחר שציפיותיו העסקיות של האב המאמץ לא נתגשמו. אז החל כותב שירים בחקותו את סגנונם של משוררים ידועים. בגיל 15 הכיר את אהבת חייו, אלמירה רויסטר. השניים היו מבלים יחדיו שעות ארוכות, ודומה שנשתכח מלבם כל העולם שסבב אותם. כדי שילמד דרך ארץ וגינוני נימוסין ביקשו אביו שיעשה את לימודיו באוניברסיטת וירג'יניה אשר בשרלוטוויל, לשם נסע בשנת 1826 ללמוד שפות, שירה ומתמטיקה. כבר אז סבל פו ממצוקה כספית משום שאביו לא נתן לו די ממון לכל צרכיו. בשנתו הראשונה החל לשתות לשוכרה ונקלע לחובות לאחר שהפסיד כספים במשחקי קלפים, עד כי אביו המאמץ סירב כי ימשיך ללמוד שם. לעונש זה הצטרפה הידיעה כי אהובתו, אלמירה, שנשבר ליבה מהיעדרו של פו, התארסה לבסוף עם בחור אחר, וכל זאת משום שאביה הסתיר מפניה את מכתבי האהבה ששלח לה פו. כדי לגאול עצמו מרגשי נחיתות התחיל פו מתרברב שסיים את לימודיו בהצטיינות וכי סבו פרש מן הצבא בדרגת גנרל.

שירותו בצבא

מלא מרירות עזב פו את ביתו בשנת 1827 ושב לבוסטון כדי לפרסם את קובץ שיריו הראשון ובהם "טמרליין" המספר על מלך הטטארים שביקש להדביר את העולם כולו לרגלי אהובתו, אך בשובו כמנצח ממסעות כיבושיו גילה שאיבד את מולדתו. על מנת להתקיים התגייס לצבא בשם הבדוי אדגר אלן פרי והוצב במחנה אשר בפורט מולטריי. ב-2 במרץ 1829 נסע לבקר את הוריו בריצ'מונד, אז נודע לו שאמו המאמצת מתה משחפת. אביו המאמץ ששמע על כך שבנו המאומץ היה לחייל פשוט, סייע לו להתקבל ללימודי קצונה ושלחו במאי 1830 לאקדמיה הצבאית "ווסט פוינט" כדי שיקודם בדרגה, אך זאת רק לאחר תחנונים ארוכים מצדו של פו.

את ביתו קבע פו בבולטימור אצל דודתו מריה קלם, שם התגוררו גם וירג'יניה והנרי ילדיה, וסבתו ואחיו הנרי. אחותו, רוזלי, שנטרפה עליה דעתה לא נמצאה עוד עימם. בשנת 1831 הוא גורש מהצבא בשל בעיות משמעת. בעת ההיא כבר נשא אביו המאמץ אשה חדשה, אך שנה מאוחר יותר מת גם הוא, מבלי שהזכיר כלל את פו בצוואתו.

צרותיו ומחלתו

בשנת 1832 התיישב פו בריצ'מונד והתפרנס מעריכת עיתון מקומי. ב-22 בספטמבר 1835 נשא את דודניתו בת ה-13, וירג'יניה קלם. הוא החל מפרסם ספרי שירה וכותב סיפורים קצרים בעודו משתמש מדי פעם באופיום ולוגם מן הטיפה המרה. מחמת עוניו החל מבקש לו משרה בנדודיו מעיר לעיר. תחילה נסע הזוג הצעיר לניו יורק ואחר עברו לגור בפילדלפיה, שם עבד גם כמבקר ספרות ופרסם רשימות בעיתונים אחדים. בשנת 1842 חלתה רעייתו בשחפת ופו לקח אותה עימו לגור בניו יורק כדי להקטין את מצוקתם, אך הדלות לא עזבה אותם. בשל מצבו הרעוע, החלה הידרדרות בנפשו והוא התמכר לחלוטין לשתיית משקאות חריפים וסבל מכך עד מותו.

למעט אושר זכה כאשר התפרסמה בהצלחה הפואמה "העורב" בשנת 1845, אולם ממון רב לא ראה מכך, והזוג המשיך להתקיים בעוני רב. כדי להקל על סבלה של אשתו, עברו השניים להתגורר בפורדהאם, אולם ב-30 בינואר 1847 נפטרה היא ממחלתה. ביולי 1849 שב לריצ'מונד ובחודשים האחרונים של חייו עוד הספיק להתרועע עם אהבת נעוריו, אלמירה שלטון, שהתאלמנה מבן זוגה, ואף זכה להתארס לה, אולם הרעלת הכוהל בגופו הביאה לבסוף גם למותו.

עד ימינו לא ברור דיו מה התחולל בימיו האחרונים. ידוע היה כי ב-27 בספטמבר נכח בהרצאה בעיר בוסטון. בדרכו לניו יורק התעכב בבולטימור. שישה ימים אחרי כן, ב-3 באוקטובר הובהל מכר ותיק שלו לבית החולים, שם סיפרו לו כי מצאו את פו שרוע באחד הרחובות ללא לבוש על גופו וממלמל מילים חסרות פשר. ב-7 באוקטובר 1849 נפטר בבית החולים בשל דלקת במוחו בהיותו בן 40.

אחרית דבר

אדגר אלן פו ייזכר לעד בשל שירי האהבה שכתב והסיפורים הקודרים ומלאי המסתורין שחיבר. שירתו מעוררת רגשות עזים ומתאפיינת בקצב מיוחד עד כי שארל בודלר, אבי השירה המודרנית, היה נוהג לעיין בה מדי יום. הסבל והבדידות בחייו באו לידי ביטוי ביצירה אחוזת ביעותים ודמוית חלום בלהות. סיפוריו מלאי הזיות וחודרים לעולמם של טרופי הדעת, מביעים את פחדם וכאבם ומתארים סיוט מתמשך שלא נגמר. תחת השפעת האופיום היה נובר בתת הכרתו ושולף מתוכה חרדות עמוקות אודות השתוללות מגפות, עינויים במערות קבורה וכאב חסר גבולות בעולם הזה.

גם סיפור אהבתם הבלתי אפשרי של פו ואלמירה, נגע ללבם של אוהבים בכל רחבי תבל וידוע המנהג כי יש פעמים ובהם עלם רגיש, החש כי קרובה הפרידה מאהובתו, יעניק לחברה עותק מקובץ סיפוריו של אדגר אלן פו, בתקווה שכמו בחייו של המשורר, יפגוש גם הוא את אהבת נעוריו באחד הימים ויחדיו ינצחו את מגפת המוות האדום.

יצירותיו

סיפוריו של אדגר אלן פו זכו לפרסום רב, ועודם משפיעים על סופרים ומשוררים ובהם נמנו גם ארתור קונאן דויל וגי דה מופאסאן.

מסיפוריו הידועים:

  • "חיפושית הזהב" ובו מסופר על אדם אחד שגילה כתב עתיק ועליו הודעה שנכתבה בלשון סודית ומשפענח את כתב הסתרים גילה מטמון של שודדי ים.
  • "הרצח ברחוב מורג", הסיפור הבלשי הראשון שנכתב אי פעם ובו מסופר על בלש החוקר פרשיית רצח מסתורי ומוזר.
  • "הבור והמטוטלת" ובו מסופר על אדם הנמצא במרתף עינויים ומרותק למיטתו כאשר מעליו נעה מטוטלת בעלת להב חד היורדת מטה אט אט ומאיימת להורגו.
  • "מגפת המוות האדום" ובו מסופר על נשף המתקיים בעולם רדוף אסונות ומחלות עד אשר חודרת למסיבה מגפה מבחוץ.
  • "המסתורין של מארי רוג'ט" ובו מסופר על רצח אשה בפריס, על בסיס תעלומת הירצחה של מארי רוג'רס בניו-יורק. פו הציע את פתרונו לתעלומה ולאחר שהוכיח את אמיתותו, הסתייעה המשטרה בניו-יורק בחישוביו כדי ללכוד את הרוצח.
  • "הרפתקאותיו של ארתור גורדון פים" (The Narrative of Arthur Gordon Pym) ספר המשך לספרו של ז'ול ורן, כוכב הדרום.


בין שיריו הידועים ניתן למנות את:

באחת הפעמים חיבר פו פרק משלו בעלילות סינבאד המלח מתוך קובץ האגדות של אלף לילה ולילה. הנסיכה שחרזדה הייתה מתחילה לספר למלך בכל לילה סיפור דמיוני חדש ורווי פלאות וממשיכה אותו רק בליל המחרת כדי שלא יערוף את ראשה כדרך שנהג עם כל נשותיו. פו התחכם לאגדה ושזר בסיפורו המצאות פרי תקופתו כמו קטר הרכבת, כדור פורח ושאר גילויים חדשים. בראות המלך - לפי פו - כי הסיפור דמיוני מדי, ציווה מיד לערוף את ראשה של אשתו בטענה כי נפשה התערערה והיא חוזה, במוחה רדוף השדים, בדותות דמיוניות מדי. הייתה זו דרכו של פו להסב את תשומת לבה של החברה בדבר האמיתות שכביכול נותנת היא בהן את אמונה וכי לא כל דבר אשר נראה לגבינו כמעוות, דמוי טירוף או שאינו אחוז היטב במציאות הקיומית, רחוק הוא, בסופו של דבר, גם מן האמת של חיינו.

אדגר אלן פו חיבר גם מאמרים רבים בנושאים מגוונים ומסות ביקורת נוקבות. שניים מן המאמרים המפורסמים שלו בנוגע לשירה הם:

  • "העקרון הפואטי" – "האני מאמין" של פו בנוגע לכתיבת שירה.
  • "הפילוסופיה של החיבור" – הסבריו של פו בדבר הדרך בה כתב את "העורב", תוך כדי שימוש בעקרונות כתיבת השירה שלו.









לחלום ער

לחץ על התמונה כדי להגדיל אותה

מי שחולם ער יודע דברים רבים שמי שחולם תוך כדי שינה, מפספס.

-אדגר אלן פו-

יום שני, 14 באפריל 2008

לקחת סיכונים, להצליח להיות מאושר.


"
אדם
שעושה דברים - עושה שגיאות,
אך
הוא אינו עושה את השגיאה הגדולה מכולן והיא אי עשייה".

מי שרוצה להצליח, חייב לקחת סיכונים לפעמים,
איזה
סיכונים?
הנה
כמה דוגמאות:

לצחוק

זה להסתכן שיחשבו שאתם
שוטים
.


לבכות

זה
להסתכן שיחשבו שאתם רגשניים.


לאהוב


זה
להסתכן בכך שלא יחזירו לכם אהבה.


להתקרב לאדם -

זה להסתכן במעורבות רגשית.


לגלות רגשות -

זה להסתכן בחשיפה עצמית.


לבטא רעיונות בפני קהל -


זה להסתכן לאבד אותם.


לחיות


זה
להסתכן במוות.


לקוות


זה
להסתכן בייאוש.


ולנסות


זה
להסתכן בכישלון.


לסיכום:


אם לא תיכנסו למגרש, לא תוכלו לנצח!!

תודה לג'ני

יום ראשון, 13 באפריל 2008

יופי, הרמוניה, שלווה, שלום.

לחץ על התמונה כדי להגדיל אותה

כמה האנושות עוד יכולה ללמוד מהטבע.

יום שבת, 12 באפריל 2008

תלוי כיצד מתבוננים


לחץ על התמונה כדי להגדיל אותה

היופי הוא לא תכונה של הדברים עצמם. הוא רק קיים בשכל של המתבונן.

-דויד יום, סקוטלנד-




דייוויד יוּםאנגלית: David Hume) ‏(7 במאי 1711 - 25 באוגוסט 1776) היה פילוסוף והיסטוריון סקוטי. לצד אדם סמית' ותומאס ריד ואחרים, היה מהדמויות החשובות של ההשכלה הסקוטית.

רבים מחשיבים את יום כשלישי והרדיקלי ביותר מבין האמפיריציסטים הבריטים, יחד עם ג'ון לוק וג'ורג' ברקלי האנגלו-אירי; הצירוף הזה של לוק, ברקלי, ויום, אף שהוא מסורתי, מתעלם מההשפעה החשובה על יום מכמה הוגים צרפתים כדוגמת פייר בייל, יחד עם דמויות אחרות בעולם האינטלקטואלי הבריטי, כגון: אייזק ניוטון, סמיואל קלארק, פרנסיס הוצ'סון, ויוסף בטלר.

היסטוריונים רואים בדרך כלל את הפילוסופיה של יום כספקנות מוחלטת, אך רבים טענו כי ליסוד של נטורליזם יש חשיבות לא פחותה. חוקרי יום נעים בין אלה שמדגישים את הצד הסקפטי של יום (כגון ריד, גרין והפוזיטיביסטים הלוגיים, לבין אלה המדגישים את הצד הנטורליסטי (כגון: נורמן קמפ סמית', סטרוד וגלן סטרוסון).

מקור: דייוויד יום

http://he.wikipedia.org/wiki

יום שישי, 11 באפריל 2008

פיתוח מתמשך


לחץ על התמונה כדי להגדיל אותה

"ההבדל העיקרי בין ציפורים לבני אדם הוא, יכולתם של הציפורים לבנות אך בלי להרוס את הנוף."

יום חמישי, 10 באפריל 2008

חיים בריאים

לחץ על התמונה כדי להגדיל אותה

"סוד הבריאות, הפיזית והשכלית, מתבטא בלא להתלונן על עבר, לא לדאוג לעתיד ולא להקדים את הבעיות אלא לחיות בחוכמה וברצינות את ההווה."

-בודהה-

מארק טוויין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טוויין אוחז סיגר, 1907
טוויין אוחז סיגר, 1907

סמיואל לנגהורן קלמנסאנגלית: Samuel Langhorne Clemens), נודע בשם העט שלו מארק טוויין (Mark Twain) ‏(30 בנובמבר 1835 - 21 באפריל 1910), סופר והומוריסט אמריקני שיצירתו נודעת בהומור הציני שלה, בסאטירה החברתית החריפה, בתיאור הריאליסטי של מקומות ושפה ובשנאת הצביעות והדיכוי. מקור שם העט, בו החל להשתמש ב-1863, במונח מתחום הימאות המציין מידת עומק.

חייו

טוויין נולד בעיירה בשם פלורידה במדינת מיזורי שבארצות הברית. הוא היה ילדם החמישי (מתוך שישה) של עורך הדין ג'ון מרשל קלמנס ואשתו ג'יין למפטון קלמנס. משפחתו באה במקור מווירג'יניה וסביו היו בעלי עבדים.

טוויין היה פעוט חולני, ובשנותיו הראשונות נשקפה סכנה לחייו. בהיותו בן ארבע עברה המשפחה לעיירה חניבעל שבמדינת מיזורי. מעבר זה היה משמעותי מאוד בחייו, ולראיה ניתן למצוא את תיאורי ילדותו בחניבעל ואת הווי החיים סביב נהר המיסיסיפי ברבים מספריו, ובמיוחד ב-הרפתקאות תום סויר והרפתקאות האקלברי פין.

טוויין הצעיר היה ילד שובב וחברותי. היו לו חברים וחברות רבים איתם נהג לשחק ולדוג. הוא רחש חיבה רבה לבעלי חיים, ובמיוחד לחתולים. כמו כן הוא היה מיודד מאוד עם העבדים, צעירים ומבוגרים גם יחד. אולם על ילדותו העיב צל כבד של מוות. בהיותו בן 4 מתה אחת מאחיותיו. בהיותו בן 7 מת אחד מאחיו. בגיל 9 הוא מצא גופה במשרדו של אביו. שנה לאחר מכן היה עד לירי. בהיותו בן שתים עשרה מת אביו וטוויין הצעיר צפה בנתיחה שלאחר המוות מבעד חור המנעול. בהמשך אותה שנה הוא צפה באחד מחבריו טובע, וכעבור כמה חודשים מצא, יחד עם חבריו, גופה טבועה של עבד נמלט.

לאחר מות אביו החל טוויין לעבוד בעבודות שונות. הוא עבד בנפחייה, חנות מכולת, בית מרקחת ואף חנות ספרים, אולם בגיל 13 הפך לשוליית מדפיס.

בגיל 16 התחיל טוויין הצעיר לעבוד אצל אחיו הבכור אוריון (אליו המשיך להיות קרוב במשך כל חייו) כדפס ועוזר עורך. באותה שנה הוא אף פרסם את המערכון הראשון שלו – "A Gallant Fireman". בסוף אותה שנה קנה אוריון את העיתון Hannibal Journal. טוויין הפך לעוזרו של אוריון ובמקביל המשיך לפרסם מערכונים בעיתון השייך לאחיו.

בגיל 18 עזב טוויין את חניבעל והתחיל בסדרה של עבודות שונות, כדפס וככותב. בשנת 1857 הצטרף לצוות של ספינת נהר (על חוויותיו במסגרת זאת כתב מאוחר יותר בספרו החיים על המיסיסיפי שפורסם בשנת 1883). במסגרת מלחמת האזרחים האמריקנית הצטרף ליחידה של חיילי הדרום, שהורכבה מחבריו מחניבעל, אולם יחידה זו התפרקה כעבור זמן קצר מאד. על חוויותיו כלוחם במלחמת האזרחים כתב בלגלוג ב-"Private History of a Campaign that Failed" מ-1885.

במשך השנים, טוויין המשיך לפרסם מערכונים ומאמרים בעיתונים שונים, וכן לתת הרצאות בפני קהל, והפך להומוריסט ידוע, אך התחיל להצליח ממש רק בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19, כאשר ספר המסעות הראשון שלו The Innocents Abroad התפרסם ונמכר היטב. בסביבות אותה תקופה הכיר את אוליביה לואיז לנגדון. לאחר שתי הצעות נישואים, השניים התחתנו לבסוף בתחילת שנת 1870. שנה לאחר מכן עברה המשפחה הצעירה להרטפורד, קונטיקט וטוויין, למרות היותו בן הדרום, התחיל תוך זמן קצר לזהות את עצמו כינקי מקונטיקט. בסוף השנה הראשונה לנישואי בני הזוג נולד בנם הבכור, לנגדון, אולם הוא מת מדיפתריה כעבור שנתיים. לזוג נולדו ילדים נוספים – סוזי (1872), קלרה (1874) וג'ין (1880).

במהלך שני העשורים הקרובים הפופולריות של טוויין נסקה. כמה מספריו הידועים ביותר התפרסמו בתקופה זו (למשל הרפתקאות האקלברי פין שהתפרסם בשנת 1885, לאחר כמעט עשור של כתיבה ושכתוב). טוויין ניסה את כוחו גם בכתיבה דרמטית (כולל המחזה של כמה מיצירותיו המפורסמות, כגון בן המלך והעני). טוויין טייל ברחבי העולם עם משפחתו. הוא התיידד עם אנשים רבים ובעלי השפעה (כולל ראשי מדינות). הוא הפך מעורב יותר ויותר בפוליטיקה. הוא תמך כספית במספר אנשים, כולל אחיו הבכור, והסטודנט השחור הראשון באוניברסיטת ייל. הוא השקיע כסף באפיקים רבים – הבולטים שבהם בית ההוצאה לאור Webster & co. ומכונת סידור דפוס חדשנית.

אולם עם תחילת שנות התשעים נקלע טוויין לבעיות כלכליות חמורות, כתוצאה מהשקעותיו ב-Webster & co. ובמכונת סידור הדפוס. בעיות אלו הגיעו לשיאן בשנת 1894, עת הכריז על פשיטת רגל (ממנה לבסוף הצליח להתאושש). באותה תקופה התחיל לסבול משורה של בעיות בריאות, שחלקן, כגון דלקת פרקים, הקשו עליו את הכתיבה. בתו השלישית, ג'ין, אובחנה כסובלת ממחלת הנפילה. מות בתו הגדולה, סוזי, בשנת 1896 עקב מחלה קשה הותיר אותו ואת משפחתו שבורי לב.

בתקופה זו טוויין כתב פחות, ומבקרים מציינים כי נימת יצירותיו הפכה מרירה ואפלה יותר. הוא הפך מעורב עוד יותר בפוליטיקה, בעיקר מחוץ לארצות הברית (משפט דרייפוס, מלחמת הבורים, מרד הבוקסרים), ופרסם את דעותיו במאמרים שונים. כמו כן התחיל לכתוב את האוטוביוגרפיה שלו.

בשנת 1904 מתה אשתו אוליביה לאחר מספר שנים של בריאות לקויה. בתם השנייה של בני הזוג, המוזיקאית המחוננת קלרה, התמוטטה נפשית ונשארה בלתי יציבה במשך מספר שנים לאחר מכן. מצב מחלתה של ג'ין החמיר אף הוא. בסוף אותה שנה מתה גם אחותו של טוויין, פמלה, אליה היה קרוב. טוויין התבודד במשך תקופה מסוימת, אך כעבור זמן מה חזר להיפגש עם אנשים והתחיל להרגיש אופטימי יותר. הוא התחיל לסבול ממחלת לב.

בשנת 1909 זכה לראות את בתו קלרה מתחתנת, אך לבו נשבר כשבדצמבר אותה שנה מתה בתו ג'ין מדום לב בהיותה באמבט. הוא מת כעבור פחות משנה בגיל 75, ונקבר באלמירה, לצד אשתו אוליביה וילדיו לנגדון, סוזי וג'ין.

עובדה מעניינת היא שבשנת מותו של טוויין, כמו בשנת לידתו, נצפה השביט האלי מכדור הארץ, תופעה המתרחשת אחת לכ-75 שנה. שנה לפני מותו, טוויין התייחס לקשר שבין הולדתו ומותו לבין השביט: "באתי עם שביט האלי ב-1835. הוא בא שוב בשנה הבאה, ואני צופה ללכת עימו".

טוויין ביקר בארץ ישראל ב-1867 ואת התרשמותו ממסעותיו פרסם בספר The Innocents Abroad. לעברית תורגם רק החלק בספר המתייחס למסעותיו בארץ ישראל והוא נקרא מסע תענוגות לארץ הקודש.

מיצירותיו

  • 1867 - The Celebrated Jumping Frog of Calaveras County and Other Sketches
  • 1869 - The Innocents Abroad
  • 1872 - Roughing It
  • 1873 - The Gilded Age
  • 1876 - The Adventures of Tom Sawyer.
  • 1880 - A Tramp Abroad
  • 1882 - The Prince and the Pauper
  • 1883 - Life on the Mississippi
  • 1885 - The Adventures of Huckleberry Finn.
  • 1889 - A Connecticut Yankee in King Arthur's Court.
  • 1894 - The Tragedy of Pudd'nhead Wilson.
  • 1896 - Personal Recollections of Joan of Arc.
  • 1897 - The Equator
  • 1906 - What Is Man?
  • The Mysterious Stranger (פורסם לאחר מותו).

ספריו שהופיעו בעברית










Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...